החלטה בתיק בש"פ 1627/13

א.             בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (סגנית הנשיאה ר' יפה-כ"ץ) מיום 30.1.13 בתיק עמ"ת 55501-01-13, בגדרה התקבל ערר המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום באשקלון (השופטת נ' שמואלי מאייר) מיום 28.1.13 בתיק מ"ת 4080-12-12, שלא לעצור את המבקש עד תום ההליכים כנגדו, והמבקש נעצר. עניינו של התיק שבפנינו בהליכי מעצר של המבקש החשוד בעבירות של החזקה וסחר בסמים מסוכנים.

רקע

ב.             נגד המבקש, רווק בן 25 אשר התגורר עד למעצרו בבית הוריו ועבד בעבודות מזדמנות, הוגש כתב אישום (מיום 3.12.13) המייחס לו, עם שלושה אחרים, עבירות של החזקה של סם מסוכן שלא לשימוש עצמי וסחר בסמים מסוכנים. כתב האישום כולל שבעה אישומים, למבקש דנא מיוחסים חמישה מתוכם, עניין ארבעה מתוכם סחר בחשיש בכמויות שבין 4.9 גרם ל-24.9 גרם, ואחד (אישום 4) סחר בקוקאין במשקל 4.5154 גרם; יצוין כבר כאן כי באישום זה - כנראה מחמת טעות או רישול - לא צוינו הוראות החיקוק ובתוכן אזכור המבקש, אך העובדות מדברות בו מפורשות (פסקה 7 לאישור) "... מסר נאשם 1 לסוכן נייר טואלט ובתוכו שקית ובה סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 4.5154 גרם נטו". אציין כאן, כי אישום זה לא בא לכלל ביטוי בהחלטתו של בית משפט השלום, ובהמשך גם לא של בית המשפט המחוזי. בד בבד הוגשה אף בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים המתנהלים כנגדו. חרף התנגדותה של המשיבה, הופנה עניינו של המבקש ביום 11.12.12 לשירות המבחן לקבלת תסקיר שיבחן את מסוכנותו כמו גם חלופות מעצר אפשריות, והדיון בבקשה נדחה עד לקבלתו של זה. על רקע כל אלה, על בסיס התשתית הראייתית שהוצגה בפניו, ונוכח קיומה של עילת מעצר, החליט בית משפט השלום תחילה לעצור את המבקש עד לקבלת החלטה אחרת.

ג.              בתסקיר מיום 30.12.12 צוין בין היתר, כי המבקש העיד על עצמו, שנהג לצרוך סמים לסירוגין מאז גיל 17, וכי בתקופה שקדמה למעצרו נהג לצרכם באופן יומיומי. עוד אמר, כי אין בכוונתו לחזור לכך עם שחרורו. כן התרשם שירות המבחן, כי המבקש הוא בחור מופנם וחלש, אשר גדל והתחנך על פי מערכת ערכים נורמטיבית, בקרב בני משפחתו אשר סולדים מפעילותו העבריינית, ביניהם אחיו הגדול, הממלא תפקיד משמעותי בתחום מינהל החינוך בעירו, ואשר בשיחה עמו עשה רושם של אח דואג ואכפתי ובעל יכולות גבוהות. עוד צוין, כי המבקש הביע רצון לשילוב במסגרת טיפולית, ברם, נוכח התרשמות השירות, כי למבקש נטייה להיגרר אחרי חברה שולית ולהיות מנוצל, ומודעות חלקית בלבד באשר לחומרת מצבו, נאמר כי הפרוגנוזה להצלחה בטיפול אינטנסיבי במסגרת קהילה סגורה אינה גבוהה. עוד התרשם שירות המבחן, כי חרף יכולותיו הגבוהות, בפועל התקשה האח לסייע למבקש לשנות את אורחות חייו. נוכח אלה העריך השירות, כי המבקש מועד לשוב לסורו בהתנהגות פורצת גבולות. כן צוין, כי המבקש לא הביע עניין להשתחרר למעצר בבית הוריו או בבית אחיו, הואיל ואין הוא רוצה להיות להם לנטל.

ד.             משהובא לידיעתו של בית המשפט, כי המבקש שינה את דעתו לעניין החלופה של מעצר בבית אחיו, הורה ביום 31.12.12 על עריכתו של תסקיר משלים. בתסקיר משלים מיום 14.1.13 סבר שירות המבחן, לאחר שנפגש עם קרובי משפחה נוספים של המבקש ועל רקע התרשמותו מהם, כי בין היתר נוכח גילו הצעיר, מאפייני אישיותו ורמת תודעתו למצבו מזה, והחשש כי המשך מעצרו יחשוף אותו לסיכון ולהידרדרות נוספת בתפקודו מזה, זקוק המבקש לתהליך הכנה לקראת שילובו בטיפול; לא בלי התלבטות, הומלץ על שחרורו למעצר בית מלא בבית אחיו, בפיקוח אחיו ובני משפחה אחרים, באיזוק אלקטרוני, בפיקוחו של שירות המבחן, תוך בניית תכנית טיפולית מתאימה שתאפשר לשלבו ביחידה לטיפול בהתמכרויות.

החלטת בית משפט השלום

ה.             בית משפט השלום - שכאמור, נדרש רק לארבעת "אישומי החשיש" נגד המבקש - הכריע (28.1.13), כי מחד גיסא קיימות בתיק ראיות לכאורה, בכלל אלה עדויותיו של סוכן משטרתי והודיתו של המבקש עצמו במעשים; על כן ישנה עילת מעצר, כיון שבסמים עסקינן. בהקשר של בחינת האפשרות לחלופת מעצר צוין כי קיימות לחובתו הרשעה קודמת בעבירה של הפרעה לשוטר, וכן הרשעה בגין היעדרות מן השירות הצבאי. בית המשפט ציין, בהמשך לתסקירים, כי התרשם לחיוב מבני משפחתו של המבקש וכי נחה דעתו שיוכלו למלא תפקיד של מפקחים במעצר בית. הוטעם, כי הואיל ו"מדובר במשיב צעיר נעדר עבר פלילי של ממש, כאשר הסם בו לכאורה סחר הוא סם קל מסוג חשיש, בכמויות שאינן גבוהות במיוחד" (עמוד 48 לפסק הדין), בא עניינו של המבקש בגדר המקרים החריגים בהם חרף אופין של העבירות המיוחסות לו, קרי, סחר בסמים - מטות הנסיבות את הכף לשחרורו לחלופת מעצר. בית המשפט אימץ, לאחר דברים אלה, את המלצתו של שירות המבחן, הורה על שחרורו של המבקש בפיקוח האח ורעייתו ובפיקוח אמו, בתוספת איזוק אלקטרוני וערבויות, והביע את תקוותו, כי המדובר במעידה חד פעמית. על החלטה זו עררה המשיבה לבית המשפט המחוזי.

החלטת בית המשפט המחוזי

ו.              בית המשפט המחוזי, ואף הוא לא נדרש ל"אישום הקוקאין", קיבל את הערר (ביום 30.1.13) בהטעימו, כי בשונה מבית משפט השלום, אין הוא סבור שסוג הסם בו סחר המבקש והכמויות בהן סחר בענייננו מצביעים על הפחתה ממסוכנותו. נהפוך הוא, צוין כי הנסיבות מצביעות על כך שהמבקש היה "מעורה בצורה עמוקה בעולם הסמים המסוכנים בקרית גת" (עמוד 8 לפסק הדין), וכי האירועים בהם סחר לכאורה בסמים נפרשו על פני תקופה ארוכה, שאין להתייחס אליה כמעידה חד-פעמית. עוד צוין, כי אין בחלופת מעצר כדי למנוע מן המשיב לבצע עבירות של סחר בסמים, אף שחופש התנועה שלו מוגבל. לבסוף נקבע, כי אין המקרה שבנדון בא בקהלם של המקרים החריגים בהם מוצדק לשחרר לחלופת מעצר חרף קיומו של אישום בעבירת סחר בסמים מסוכנים, בית המשפט הורה איפוא על מעצר המבקש עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.

הבקשה

ז.              ביום 3.3.13 - למעלה מחודש לאחר ההחלטה למעצר עד תום ההליכים - הגיש המבקש בקשת רשות לערור. בבקשה נטען בין היתר, כי יש ליתן רשות ערר, שכן בית המשפט המחוזי פסל את חלופת המעצר מבלי שבחן אותה והתרשם בעצמו מן המפקחים המוצעים. נטען, כי יש בכך כדי לעורר סוגיה עקרונית, אשר חורגת מעניינם של הצדדים. עוד נטען, כי נוכח ההלכה לפיה רק במקרים חריגים ביותר תתערב ערכאת הערעור בממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית המתרשמת ישירות מן העדים, ונוכח המצב החריג בו, כנטען, בערר על החלטת מעצר יכולה ערכאת הערעור לבחון בעצמה את החלופות, הנה משלא עשתה כן לא היה מקום לחרוג מקביעתו של בית משפט השלום.

ח.             עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נתן משקל ראוי לנסיבותיו המיוחדות של המבקש, המתאפיינות בהיותו צעיר, ללא עבר פלילי רלבנטי, אשר הודה במעשיו בהזדמנות הראשונה והביע מודעות למצבו, ואשר לו משפחה נורמטיבית המסוגלת לסייע לו להשתקם בתנאי חלופת המעצר המוצעת; וכן לכך שלא נעשתה הבחנה די הצורך בין סחר בסמים קשים לסחר בסמים קלים, כבנדון דידן. לבסוף נטען, כי יש ליתן רשות ערר במקרה הנדון, כהתערבות מן הצדק, שכן המבקש מקיים את כל הקריטריונים, המחריגים עניינו של נאשם לפי הפסיקה לעניין גלגול שלישי בתיקי מעצר: עבירה בדרגת חומרה נמוכה יחסית; היעדר עבר פלילי; חלופת מעצר ראויה; גיל צעיר ופוטנציאל שיקומי, והודיה; זאת - בעוד המבקש מצוי על פי תהום, ורק חלופת המעצר, כך נטען, יש בכוחה להצילו מנפילה והידרדרות כמעט סופנית לעולם הפשע והסם. לבסוף נטען, כי ראוי לתת משקל כבד להודייתו של המבקש, נוכח לקיחת האחריות הנשקפת מכך ופתיחת הצוהר להליכי שיקום, כמו גם האינטרס המערכתי ביחס לחשוד המודה בעבירותיו. לעניין הפוטנציאל השיקומי נטען, כי יש ליתן משקל להמלצת שירות המבחן, אשר רואה בשחרורו צעד מקדים לתכנית הטיפולית המתאימה למאפייניו של המבקש.

הדיון

ט.             נוכח ייחודיות איכותו של הפיקוח המוצע על-ידי האח, וכדי לתת מלוא המשקל לגישת המחוקק באשר לחיפוש חלופה, נקבע התיק לדיון, אף שאין הדבר מחויב בבקשת רשות ערר, כידוע. בדיון שנערך ביום 11.3.13 חזר בא כוחו של המבקש בין היתר על הטענה, כי אין המבקש מעברייני הסמים הגדולים, וכי סחר בכמויות קטנות. הוצע גם להוסיף אחות שכיהנה כקצינה בצה"ל. באת כוחה של המשיבה טענה, כי ככל שמדובר בסחר בסמים, לא יצאה מלפני בית משפט זה הלכה לפיה יש להבחין בין חשיש לבין סמים קשים, ועל כן אין להלום טענה המקילה עם המבקש. ואולם, גם מעבר לכך, נטען כאן (מה שלא נטען בבתי המשפט הקודמים), כי לפי העובדות המפורטות באישום הרביעי בכתב האישום, כי המבקש מעורב אף בסחר של סם מסוג קוקאין, ואך בטעות לא יוחסה לו הוראת חיקוק בהתאם לעובדות אלה; ונמסר בקשה לתיקון כתב האישום הוגשה זה לא כבר. עוד חזרה באת כוחה של המשיבה על כך, שבית המשפט המחוזי היה ער לכך שלא היה מדובר בכמויות סם גדולות, ואולם נוכח סברתו של שירות המבחן, כי סיכויי הישנות העבירות גבוהים, ונוכח האפשרות לבצע סחר בסמים אף בטלפון, צדק בקבלו את עררה של המשיבה. לעניין האישום הרביעי השיב בא כוחו של המבקש, כי האחרון כפר בעובדות אלה בחקירה, כי הראיות לקיומו חלשות יותר, וכי אף לא אחד משני הצדדים התייחס בטענותיו לאישום זה.

הכרעה

י.              לאחר העיון, חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה. כידוע ניתנת רשות הערר בגלגול שלישי במשורה (ראו בין השאר בש"פ 5702/11 צופי נ' מדינת ישראל (2011); בש"פ 5972/01 מזור נ' מדינת ישראל (2011) ועוד). אכן, "אין עסקינן לשיטתי בהלכת "חניון חיפה" ה'מיתולוגית' בטהרתה, אלא - נוכח טיב הנושא, חרותו של אדם - פתחי נסיבות מיוחדות קיימים ועומדים לרשות נתונה"; ומאידך גיסא יש לזכור כי תיקון החוק שהעמיד רשות ערר כטעונה רשות בדומה לדין הפלילי המהותי, בא גם "מתוך הבנת עומסים והשוואה לכל אומה ולשון, כך שערר בזכות אחד הוא" (בש"פ 5971/11 פלוני נ' מדינת ישראל (2011), פסקה ד).

יא.           בנידון דידן עסקינן בסחר בסמים, לאורך תקופה, תוך שהמבקש ממלא תפקיד מרכזי. אמנם עסקינן ב"סחר קמעונאי" ולא ב"סחר סיטונאי", אך למותר להזכיר כי לסחר בסמים רמת ענישה מן הגבוהות בספר החוקים (ראו סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש)). בדיני המעצרים ראהו המחוקק כעבירה המגבשת עילת מעצר והופכת את הנטל. יתרה מכך, עם שבתי המשפט הקודמים נדרשו ל"אישומי החשיש", הנה עולה מעובדות האישום הרביעי אליו הפנתה באת כוח המשיבה בדיון כאמור, הסחר בקוקאין. אישום זה התבסס בין היתר על הודעתו של הסוכן הסמוי מאותו יום:

"ליאור שרק לי וסימנתי לו עם היד והוא בא אלי ונכנס גם מתחת לבניין ואז ליאור נתן לי נייר טואלט שבתוכו הקריסטל ושאלתי אותו אם זה בדיוק 5 גרם והוא אמר שכן ואז ספרתי את הכסף ונתתי לו 3000 שקל".

          אכן, המבקש בחקירתו במשטרה (27.11.12) הכחיש או טען שאינו זוכר את נושא הקוקאין, או חמק מתגובה, אך כתב האישום בוסס על הודעת הסוכן. יוטעם, כי בא כוחו של המבקש בבקשתו לרשות לערור, טען בסעיף 27.4 לבקשה, כי "נקבע לא אחת שהמקרים בהם היקף הסחר מצומצם וסוג הסם הוא 'סם קל' הם אלו שסיכוייהם להיכנס לכדי החריג לכלל [לפיו סחר בסמים מקים חזקת מסוכנות המצדיקה מעצר עד תום ההליכים - א"ר]" (ההדגשה הוספה - א"ר). בהקשר זה הפנה להחלטתו של השופט זמיר בעניין דומה, בה נכתב: